תאונות עלולות לגרום לפגיעות גופניות בלתי הפיכות. פגיעה בלתי הפיכה משמעותה שלא ניתן לרפאה. העובדה שלא ניתן לרפא פגיעות מסוימות גורמת להבדלים בגישה בין רופאים לעורכי דין המטפלים באספקט המשפטי של הפגיעה. הפער בולט במיוחד כאשר מדובר בפגיעות אורתופדיות בעמוד השדרה. פגיעה קשה אופיינית בעמוד שדרה צווארי, גבי או מותני יכולה לקבל ביטוי בצורת בלט דיסק או פריצת דיסק עם לחץ על העצב. פגיעה כזו גורמת לכאב ולהגבלה בתנועות ואם ההגבלה כרונית מדובר בנכות שהפיצוי הכספי עבורה גבוה עשרות מונים מאשר בפגיעה שלא הותירה נכות. פגיעה מסוג זה אינה מתגלית, ברוב המקרים בצלומי רנטגן רגילים, אך ניתן לגלותה בקלות יחסית על ידי בדיקה מסוג .C.T או בבדיקה משוכללת יותר מסוג .M.R.I. דא עקא שרופאי קופות החולים אינם ששים לשלוח כל מי שמתלונן על פגיעה, כאב, או הגבלה בעמוד השדרה לבדיקות אלה. הנימוק הניתן על ידם בדרך כלל, בסירובם להפנות הפציינט לבדיקה, הינו כי מדובר בקרינת רנטגן רבה. מאחר שמדובר בבדיקות יקרות קיימת הנחיה שלא להפנות כל מתלונן לבדיקות אלה. ואולם הסיבה המעשית לעובדה שרופאי קופ"ח אינם נוטים להפנות נפגעים לבדיקה כזו היא כי גילוי מקור הבעיה והאבחנה המדוייקת שלה אינם יכולים לתרום לריפויה, שכן כאמור מדובר בבעיה בלתי הפיכה . הטיפול השגרתי הוא תרופות ופיסיותרפיה שרק מקלים על הסימפטומים. רק במקרים קשים ביותר מופנה הנפגע לניתוח שלא יסלק את נכותו.
הבדיקות הללו שאינן תורמות ליכולת הריפוי של הרופאים ולכן אינן נדרשות על ידם, חשובות מאוד, מצד שני, לעורכי הדין המטפלים בפגיעות מהאספקט המשפטי שלהן. אם מגלים בבדיקות . C.T או .M.R.I ממצא של פריצת דיסק עם לחץ על העצב, שהינו תוצאה של התאונה, משמעות הדבר, ברוב רובם של המקרים, נכות שנגרמה מתאונה. גם אם מדובר בנכות קלה של 5% או 10% שהנפגע מתרגל אליה ויכול לחיות עימה כפי שחי לפני כן, המשמעות המשפטית של קביעה כזו הינה שהפיצוי על פי החוק והפסיקה עולה בעשרות מונים על הפיצוי המגיע כשאין נכות. וככל כשהנפגע צעיר יותר או ששכרו גבוה יותר שיעור הפיצוי כשיש נכות גבוה יותר. בהתאם לתוצאות בדיקות אלה יכול עורך הדין להעריך באופן מדוייק יותר את גובה הפיצוי המגיע לנפגע.
בנוסף לבדיקת . C.T ו-.M.R.I קיימות בדיקות אורתופדיות נוספות המאפשרות גם למי שאינו רופא לעמוד על טיב הפגיעה, שיעורה ואופיה. בדיקת מיפוי עצמות (שאין בה כל קרינה) יכולה לגלות סימנים לחבלה או שבר בעצם שלא נתגלו בצילום רנטגן רגיל, כולל בעמוד השדרה, בצלעות ובעצמות אחרות. בדיקת אולטראסאונד טובה בעיקר לגילוי חבלה בכתף כגון קרע בשריר או בגיד (לא בעצמות) – דבר המהווה אף הוא נכות ברוב רובם של המקרים. כאשר קיימים כאבים והגבלה בתנועות הכתף כתוצאה מתאונה, סביר להניח שהאורתופד יפנה לבדיקה כזו ואם לא, יש לבקש את ביצועה. בדיקה כזו אינה כרוכה בקרינה כלשהי. כאשר הנפגע מתלונן על בעיות בברכו שאינן חולפות עם הזמן ניתן לתהות על קנקנן על ידי בדיקת .M.R.I. בדיקת .E.M.G מאפשרת התחקות אחר הקשר בין פגיעה בצוואר לקרינה של כאב באחת הידיים או בין פגיעה בגב התחתון לקרינה של כאב לרגליים.
אין משמעות האמור לעיל הוא שבכל פגיעה בצוואר, בגב, בכתף או בברך יש לבקש לבצע את הבדיקת הנ"ל ואולם במקרים בהם הכאב או ההגבלה אינם חולפים חודשים רבים אחרי התאונה והרופא אינו מייחס לכך חשיבות כלשהי, רצוי לבקש ממנו ביצוע הבדיקה המתאימה. גם אם לא ימצא כל ממצא פתולוגי בבדיקה כזו יש לה בכל זאת חשיבות, שכן אם חס וחלילה הנפגע יעבור תאונה בעתיד וייפגע פגיעה משמעותית באותם אברים חברת הביטוח לא תוכל ליחס זאת לתאונה העכשוית.