שיקלול נכויות

עפ"י דיני הנזיקין  הקריטריון החשוב ביותר לקביעת גובה הפיצוי המגיע לאדם שנפגע, היא דרגת הנכות שנגרמה לו. מעבר לדרגת הנכות חישוב גובה הפיצוי תלוי בגורמים נוספים והעיקריים שבהם הם: גיל, מקצוע, גובה שכר לפני התאונה, כושר ההשתכרות בעתיד, מצב רפואי קודם והשפעת הנכות על אופן התפקוד. אף כי קיימים קריטריונים ברורים כיצד לחשב את הנזק שנגרם ולכמתו, לא מתקבלת לעולם תוצאה חדה ומדויקת. הפיצוי הנפסק תלוי מאוד גם בגישתו של כל שופט ושופט. שני אנשים שנפגעו, אותה פגיעה, ויש להם אותם נתונים בדיוק, עשויים לקבל פיצויים בסכומים עם פערים גדולים ביותר, אם עניינם ידון בפני שני שופטים שונים, ואפילו באותו בית משפט.

החישוב מסתבך עוד יותר כאשר אדם נפגע פגיעות שונות באותו ארוע ונגרמו לו מספר נכויות, אם באותו תחום (עפ"ר האורתופדי) ואם בתחומי רפואה שונים. אופן חישוב דרגת הנכות המקובל בארץ הוא זה שנקבע בתקנות המוסד לביטוח לאומי לנפגעי עבודה, ורופאים מומחים מאמצים אותו גם במקרים של פגיעות שאינן תאונות בעבודה. עפ"י שיטה זו אם לאדם נגרמו מספר פגיעות באותו אירוע, גובה הנכות לעולם לא יעלה על 100%. ע"מ למנוע אפשרות זו נקבעה בתקנות אלה "שיטת השיקלול", שעל פיה אדם שנפגע בתאונה ונגרמו לו, לדוגמא, נכויות של 30% ביד, 30% בעין, 30% נכות נוירולוגית ו- 30% נכות בתחום אף אוזן וגרון, נכותו הסופית לא תהיה 120%, אלא 76% בלבד.

עבור נכות אחת יקבל הנפגע את מלוא 30% הנכות, עבור הנכות הבאה תחושב דרגת הנכות לפי 30% מההפרש, דהיינו מ- 70% ושעור הנכות יהיה, איפא, 21% בלבד. עבור הנכות השלישית יעשה חישוב של 30% ממה שנותר לאחר הפחתת שתי הנכויות הקודמות, דהיינו 30% מ- 49% וזוהי נכות בשיעור 14.7% ועבור הנכות הרביעית יקבל הנפגע 30% מההפרש, דהיינו 10.3%. ככל שיש לנפגע יותר נכויות אחוז הנכות עבור כל פגיעה נוספת ילך ויקטן ועשוי להיות מצב, למשל, שבו בגין פגיעה המצדיקה קביעת 30% נכות יקבעו לו רק 3% נכות.

היוצא מכך הוא שע"מ למנוע בעיה מתמטית, לפיה יקבעו לאדם מעל 100% נכות, נקבעו תקנות, אשר בפני עצמן גורמות לעיוות בלתי מוצדק, הגורם לכך שעבור בדיוק אותו סוג של נכות, נפגע אחד מקבל פיצוי לפי חישוב של 30% ונפגע אחר, בעל אותם נתונים בדיוק, שאתרע מזלו והוא נפגע פגיעות רבות יותר, מקבל פיצוי, למשל, לפי 10% בלבד.

אדם שנפגע בתאונה אחת, שבה, למשל, נכרתה ידו ולאחר מכן נפגע בתאונה אחרת ונכרתה רגלו, לא יסבול משיטת השיקלול הזו ונכותו בגין כל פגיעה תחושב בנפרד, בלא להתחשב בפגיעה האחרת. לעומת זאת אם נכרתו גם ידו וגם רגלו, באותה תאונה, יופחת אחוז הנכות בגין אחד מהאברים עפ"י שיטת השיקלול. רק בענין אחד מאפשר החוק, בכל זאת, השתחררות משיטת השקלול והוא כאשר נפגעים שני אברים זוגיים. במקרה כזה, קובעות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשל"ז – 1956, לא יעשה שקלול של נכויות.

האבסורד הוא שגם על כאב וסבל מחושב הפיצוי לאדם, שנפגע מספר פגיעות, לפי  אחוז הנכות המוקטן עפ"י שיטת השיקלול. אדם שנכותו בגין אותה פגיעה מצדיקה פיצוי לפי 30%, עשוי לקבל פיצוי, בגין כאבו וסבלו, רק לפי 10% נכות למשל, במקום לפי 30% נכות אמיתית, רק מאחר שנגרמו לו, למזלו הרע (תרתי משמע), מספר נכויות.

לגבי ראש הנזק של כאב וסבל, שבו האבסורד של השיטה צורם במיוחד, ניתן לתקן את העיוות ע"י קביעה לפיה לגבי ראש נזק זה לא יעשה שיקלול ואדם יקבל פיצוי בגין כאבו וסבלו עפ"י נכויותיו באופן מצטבר (עד גובה של 100% נכות, או אפילו מעבר לכך).