חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי כאשר למישהו יש עילת תביעה על פיו אין הוא יכול לתבוע פיצוי בגין נזקיו הגופניים, אלא מחברת הביטוח של הרכב בו נסע, או של הרכבים המעורבים בתאונה, אם נפגע מחוץ לרכב. אם למשל ארעה תאונה בשל פגם ברכב, כגון בלם מקולקל או צמיג שלא הורכב היטב, אין הנפגע יכול לתבוע את המוסך שתיקן את הרכב ברשלנות, או את החברה שמכרה לו רכב עם פגם. הנפגע חייב לתבוע את חברת הביטוח שלו. גם אם נהג אחר פגע ברכבו באשמתו המלאה ותוך עבירה ברורה על החוק, על הנפגע לתבוע את חברת הביטוח שלו בלבד. זהו "יחוד העילה", כפי שנקבע בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (חוק הפלת"ד).
המסקנה העשוייה להתבקש מהאמור לעיל היא כי מי שנהג ללא ביטוח חובה או בהעדר רשיון נהיגה כחוק אינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו הגופניים. מסקנה זו אינה נכונה בהכרח, שכן החוק מתיר להגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, בכל אותם מקרים שבהם הנפגע אינו יכול לתבוע על פי חוק הפלת"ד, עפ"י פקודת הנזיקין.
משמעות הדבר היא כי אדם, שנהג מסיבה כלשהי ללא ביטוח חובה, ונפגע בתאונה שנגרמה באשמתו של גורם אחר או נהג אחר, יכול לתבוע את מלוא הפיצויים המגיעים לו מגורם התאונה או מחברת הביטוח של הנהג האחר ע"פ עילה המנויה בפקודת הנזיקין, לרבות רשלנות והפרת הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה. בהקשר זה מן הראוי לציין גם כי לא כל מי שנהג ללא רישיון נהיגה נחשב למי שנהג ללא ביטוח. מי שנהג כשרישיון הנהיגה שלו לא חודש עקב קנסות ויש לו ביטוח חובה, ביטוח החובה עדיין תקף במשך שנה מיום שרישיון הנהיגה לא חודש עקב אי תשלום קנסות.
תביעת נזקי גוף ע"פ פקודת הנזיקין, בהעדר ביטוח חובה, יכולה להניב אפילו פיצויים בסכומים גבוהים יותר מאשר ע"פ חוק הפלת"ד, שכן על תביעה כזו לא חלות ההגבלות הקיימות ע"פ חוק הפלת"ד ובכלל זה ההגבלה על גובה הפיצוי בגין כאב וסבל וההגבלה לפיה ניתן לפצות על אובדן שכר וכושר השתכרות עד ל פי 3 בלבד מהשכר הממוצע במשק.
קיימים מקרים גבוליים בהם יש ביטוח חובה, אך חברת הביטוח מתנערת מחבותה לפצות בטענה שלא נתמלאו תנאיים מסוימים, או בטענה כאילו בעל פוליסת הביטוח, להבדיל מהנהג הנפגע, לא היה רשאי להתיר לאחר לנהוג בו. אם הנהג הנפגע אינו אשם בתאונה הוא יכול, אמנם, לתבוע עפ"י פקודת הנזיקין את הנהג האשם ואת מבטחתו ואולם ע"מ שהנושא "לא יפול בין הכיסאות" רצוי להגיש תביעה, הן נגד מבטחת הרכב בו נסע הנפגע, הן נגד קרנית והן נגד הגורם האחראי לתאונה, כולל נהג הרכב הפוגע ומבטחתו, בעילות חילופיות, כך שבכל מקרה הנפגע יקבל פיצוי מגוף כלשהו.